חרדות קיומיות
הפילוסופיה הקיומית גורסת שחרדות האדם נוצרות מארבעה נושאים עיקריים: משמעות, חופש ואחריות, בדידות ומוות.
1. משמעות: “קיום קודם למהות” (סארטר)
על פי הפילוסופיה הקיומית, האדם אינו ניתן להגדרה (בניגוד לחפץ למשל). קיומו דינמי ומשתנה באופן תדיר.
כאשר מדביקים תווית לאדם ומגדירים אותו, יכולים להיווצר שני מקרים:
א. הוא ינסה להתאים עצמו לתווית זו.
ב. הוא ינסה לחמוק מהתווית ולשנות את התנהגותו.
כל אדם חופשי לבחור לעצמו הגדרה שהולמת אותו עפ”י תפיסתו ומעידה על משמעות חייו באותו הרגע.
האחריות למציאת משמעות חיים והמעמסה והקושי שאחריות זו מעוררת, יוצרים לעיתים מצוקה רבה.
אך חיים משמעותיים מעניקים כח ומטרה. מכיוון ש”אדם היודע את ה’למה’ של קיומו, יוכל לעמוד כמעט בכל ‘איך'”. (ניטשה)
במסגרת הטיפול הקיומי, המטופל לומד להכיר את עצמו באופן עמוק ואותנטי יותר, דבר שיסייע לו להתמודד עם בחירתו לחיות חיים משמעותיים.
2. חופש ואחריות: “האדם נידון לחופש” (סארטר)
האדם “נידון” להיות אחראי על חייו והיוצר הבלעדי של עצמו. כלומר, עליו להתמודד עם בעיות של בחירה ולהחליט מה הוא רוצה לעשות בחייו. המודעות לאחריות עלולה לעורר בהלה. כדי לחמוק ממנה האדם מפתח הגנות אשר מצמצמות את חירותו. כגון, כפייתיות, תחושת קורבנות, “אובדן שליטה”, הימנעות ועוד.
הטיפול הקיומי מסייע לאדם לבצע שינוי בחייו ולהחזיר לעצמו את המודעות לאחריותו. כך גם תגבר בקרבו תחושת ביטחון עצמי.
3. בדידות קיומית: “איש אינו יכול לקחת את מותו של אחר ממנו” (היידיגר)
למות זו החוויה האנושית הבודדה ביותר. ישנו קשר הדוק בין בדידות קיומית לבדידות בין-אישית, סיום שלב ההתמזגות (יחסי תינוק-אם) מפגישה את האדם עם החוויה של בדידות קיומית. אי יכולתו של האדם להתמודד עם הבידוד הקיומי מצביעה על יציאה מוקדמת מידי ממצב ההתמזגות או שהיציאה ממצב זה איננה התבצעה כראוי. נושא זה עולה פעמים רבות ביחסים הבין-אישיים, כאשר אדם עלול להיקלע למערכת יחסים שבה הוא ‘מאבד את עצמו’ וניטמע באחר (מתייחס לאחר כאל כלי מגן מפני הבדידות). היכולת להתמודד עם הלבד מאפשרת לאדם להתחבר לאחר באופן עמוק ומשמעותי.
במסגרת הטיפול הקיומי, ניתן לסייע לאדם להבין מה הקושי שמונע ממנו ליצור מערכת זוגית בריאה ולטפל בזה.
4. מוות:
המוות יוצר את החרדה העזה ביותר. רוב הזמן איננו מעוניינים לעמוד מול נושא המוות ולעסוק בו, לכן אנחנו בונים סביבנו חומות הגנה. למרות ההגנות האלו, המוות חודר לתודעה שלנו באמצעות חלומות ובחיי היומיום.
האדם נחשף למוות עוד בילדותו: בעקבות מיתות של חרקים, פרחים וחיות מחמד למשל. בעקבות המפגש עם המוות, הילד מפתח לעצמו מנגנוני הגנה אשר נטמעים בו, מלווים אותו כל חייו ומופיעים בשעת הצורך. מנגנוני הגנה לא מותאמים עלולים לייצר פגיעה משמעותית בתפקוד בחיים הבוגרים.
לכן ישנה חשיבות רבה לעיבוד חוויות מוות באופן זהיר ונכון. כמו כן, עיבוד נכון של החוויות יסייעו לאדם לחיות חיים אותנטיים יותר.