משה, גבר בשנות ה־40 לחייו, אב לילדים, עובד בתפקיד ביטחוני פנה לטיפול בחודש יוני 2024 בעקבות מצוקה נפשית משמעותית. הוא הופנה לטיפול ממוקד טראומה לאחר הערכה פסיכיאטרית.
שנים קודם לכן, בתקופת פיגועי הטרור בתחילת שנות ה־2000, נחשף משה לאירוע טראומטי קשה במיוחד.
במהלך האירוע ניסה לסייע לנפגעים ונחשף למראות קשים ולעומס רגשי קיצוני.
לאחר שנים שבהן המשיך לתפקד, אירועי 7 באוקטובר והחשיפה לתכנים קשים בתקשורת עוררו מחדש את הזיכרונות הטראומטיים בעוצמה רבה.
כאשר הגיע לטיפול, משה תיאר:
- שינה של כשעתיים בלילה בלבד
- דריכות גבוהה והתעוררות מכל רעש קטן
- פלאשבקים וזיכרונות חודרניים
- הימנעות ממקומות הומי אדם
- התפרצויות כעס ותגובה בהולה לרעשים
- תחושות אשמה ובושה
- הסתגרות חברתית
- ירידה משמעותית באיכות החיים
למרות שבחוץ המשיך לתפקד, מבפנים תיאר תחושת מאבק יומיומי.
מטרתו הראשונית בטיפול הייתה פשוטה אך משמעותית עבורו:
להצליח לשבת במסעדה עם ילדיו – דבר שלא הצליח לעשות במשך שנים.
בעבר נהנה מחיי חברה, טיולים, מוזיקה ומפגשים משפחתיים. עם הזמן עולמו הלך והצטמצם, הוא החל להימנע כמעט מכל פעילות חברתית מתוך פחד מתגובה רגשית, בושה וחשש ממה יחשבו עליו.
תחילת הטיפול
במפגש הראשון ניתן מקום רב לאומץ שנדרש ממנו כדי לפנות לטיפול ולשתף בקשייו,
במיוחד לאחר שנים של הסתרה והתמודדות לבד.
הוסבר למשה כיצד טראומה משפיעה על מערכת העצבים, על מנגנוני האיום במוח, ועל האופן שבו הגוף עשוי להמשיך להגיב כאילו הסכנה עדיין קיימת – גם כאשר האירוע חלף מזמן.
הוגדרו מטרות טיפול ברורות:
- שיפור השינה
- הפחתת פלאשבקים וזיכרונות חודרניים
- צמצום הימנעות
- ירידה בהתפרצויות
- חזרה הדרגתית לתפקוד חברתי ומשפחתי
בנוסף נעשה שימוש במדדי מעקב להערכת מצב הרוח, חרדה ותפקוד לאורך התהליך.
מהלך הטיפול
הטיפול התבסס על CBT ממוקד טראומה, ושולבו בו כלים של:
- עבודה קוגניטיבית לזיהוי מחשבות מאיימות ואמונות מכבידות
- חשיפה הדרגתית ומבוקרת לזיכרונות ולמצבים שנמנע מהם
- טכניקות קרקוע והרגעה עצמית
- חיזוק תחושת שליטה ומסוגלות
- עיבוד רגשי של האירוע הטראומטי בקצב מותאם
לאורך הדרך למד משה להבחין בין הזיכרון של הטראומה לבין סכנה ממשית בהווה.
כמו בתהליכים רבים, היו עליות וירידות. תקופות של שיפור בשינה ובתפקוד, לצד נסיגות זמניות בעקבות טריגרים כמו רעשים חזקים, אזעקות או אירועים מלחיצים בעבודה.
נקודת מפנה
אחד השלבים המשמעותיים בטיפול היה בחירה לשתף בהדרגה אנשים קרובים במצבו.
תחילה שיתף את ילדיו באופן מותאם גיל, ובהמשך אדם קרוב נוסף. במקום הדחייה שחשש ממנה – קיבל הבנה, תמיכה וקרבה.
השיתוף הפחית את תחושת הבדידות והבושה, וחיזק את תחושת התקווה.
תוצאות התהליך
בהדרגה נצפו שינויים משמעותיים:
- שיפור מסוים באיכות ובמשך השינה
- ירידה בדריכות ובתגובות בהלה
- פחות התפרצויות
- יכולת טובה יותר לשאת רגשות קשים
- חזרה חלקית למצבים חברתיים
- עלייה בתחושת המסוגלות
ובעיקר – הוא הצליח לעשות את הדבר שבתחילת הדרך נראה בלתי אפשרי:
לשבת במסעדה עם ילדיו.
לסיכום
טראומה אינה תמיד נראית מבחוץ. לעיתים אדם נראה מתפקד, אך מבפנים חי בדריכות, הימנעות ועייפות מתמשכת.
טיפול מותאם יכול לסייע בהפחתת הסבל, בהשבת תחושת שליטה, ובהרחבת החיים מחדש.
אם גם אתם מרגישים שהאירוע נגמר – אבל הגוף עדיין שם, ייתכן שהגיע הזמן לפנות לעזרה מקצועית.
הפרטים שונו לצורך שמירה מלאה על פרטיות.